נוסם נ' אל ראמי עבודות עפר בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקש התובע, לחייב את הנתבעים, בתשלום הסך של 3,519 ₪.

לטענת התובע, הינו קבלן לעבודות הובלות ציוד כבד, אשר ביצע עבור הנתבעים, במהלך החודשים 10-12/2008 ובהתאם להזמנתם, עבודות הובלות ציוד כבד, וציוד נוסף לאתרי עבודה ברחבי הארץ (להלן: "העבודה").

הוסיף התובע וטען כי, בגין ביצוע העבודה הנ"ל, יתרת חובם של הנתבעים עומד על סך של 5,486 ₪, וזאת בהתאם לחשבונית מס שהוציא, כאשר מסכום זה שילמו האחרונים הסך של 2,555 ₪ בלבד בשני שיקים, כמצוין בהעתק הקבלה שצירף לתביעתו.

עוד טען התובע כי, הנתבע 2 התחייב באופן אישי וערב אישית לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1.

לטענת התובע, על אף פניותיו לנתבעים, לא שילמו האחרונים את מלוא התמורה בעד ביצוע העבודה, ונותרו חייבים לו הסך של 3,519 ₪, ומבקש לחייבם בתשלום סכום זה.

מנגד, טענו הנתבעים בכתב ההגנה, כי אמנם בתקופה שבין החודשים 10-12/2008, שימש הנתבע 2 מנהל הנתבעת 1 ובעל המניות בה, וכי התובע ביצע עבורם עבודת הובלה, אך יחד עם זאת, טענו הנתבעים כי עבור כל הובלה, החתים התובע את הנתבע 2 על תעודת משלוח, דבר שלא נעשה במקרה דנן, ולא צורפה כל תעודה כזו לכתב התביעה.

עוד טענו הנתבעים כי, בתום כל הובלה שביצע, קיבל התובע מהנתבע 2 את התשלום מיידית.

לטענת הנתבעים, הנתבע 2 אינו ערב אישית להתחייבויותיה של הנתבעת 1, כאשר אין בידי התובע כל כתב ערבות ו/או התחייבות של הנתבע 2 לנתבעת 1.

הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון

בישיבה שהתקיימה בפניי התייצבו התובע בעצמו, ובתו של הנתבע 2, וחזרו על טיעוניהם. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, לרבות בכתב התשובה של התובע, ושמיעתם בדיון, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה לתביעתו, ולהלן נימוקיי.

ראשית אציין כי בניגוד לטענת התובע בכתב התשובה, אין כל מניעה כי בתו של התובע תייצגו בהליך שבפניי, וזאת משייפה את כוחה לעשות כן, כעולה מייפוי כוח שצורף לכתב ההגנה.

התובע מבסס את תביעתו על שתי חשבוניות מס מתאריכים 01.11.08 ו- 01.01.09 (שמספרם 133 ו- 141 בהתאמה) (להלן: "החשבוניות"). על אף שהנתבעים אישרו בכתב ההגנה, כי התובע ביצע עבורם עבודות הובלה, אך לא ניתן ללמוד מעיון בחשבוניות אלו, כי הסכומים הנקובים בהם לא שולמו על ידי הנתבעים, משלא הגיש התובע אסמכתא בדבר הזמנת עבודות אלו על ידי הנתבעים ו/או תעודת משלוח בדבר ביצוע העבודות המפורטות בחשבוניות ו/או בהעדר המצאת כרטסת ניהול עסק לדוגמא, ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעים נותרו חייבים את סכומי החשבוניות הנ"ל.

זאת ועוד, הצגת הקבלה מס' 61 על ידי התובע, אין בה כדי ללמד כי הסכומים הנקובים בה, שולמו בגין העבודות הרשומות בגוף החשבונית, משלא הצביע התובע על כל קשר בין קבלה זו לבין החשבוניות.

לאור האמור, בהעדר הוכחה כי החשבוניות אותם הציג התובע הינן בגין עבודה שביצע האחרון לנתבעים, דין התביעה להדחות.

אציין כי אין בטענת התובע כי תיקו נמצא בבדיקת מס הכנסה, כדי לגרוע מיכולתו לגשת למשרדי מס הכנסה ו/או לייפות את יועץ המס מטעמו לעשות כן, ולצלם אסמכתאות לתמיכה בטענותיו, ככל שישנם. משיקוליו בחר התובע לא לעשות כן, במיוחד ולא הצביע על כל מניעה לכך.

משהגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי הוא ביצע ההובלות לנתבעים, בגינם הוציא את החשבוניות, ואף לא הצליח להוכיח כי סכום החשבוניות לא שולם על ידי הנתבעים, אזי טענתו כי הנתבע 2 ערב אישית להתחייבויותיה של הנתבעת 1 מתייתרת ואינה רלוונטית, הגם שטענה זו נטענה בעלמא, ללא תימוכין.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2.